המצביא הגדול של קרתגו, חניבעל בן חמלקרת ברקה, הוביל את המלחמה הפונית השניה מול רומא. הרומאים העריכו שלא יתקשו לנצח את קרתגו ולכן גייסו רק כחמישה לגיונות. חניבעל לעומת זאת לא בזבז זמן, והחל בהכנות לפלישה לאיטליה. הוא גייס צבא גדול מקרב השבטים הספרדיים והאפריקאיים, ואימן את צבאו בשיטות לוחמה שונות. מבחינת הרומאים, המלחמה הגיעה לאיטליה בהפתעה. הרומאים נחלו מפלה עצומה, וגורם לרומאים לאבדות וכישלונות עצומים בשדה הקרב כמו גם הרוגים רבים, איבוד טריטוריות חשובות וכלי נשק. בשל ההפסד של רומא ערקו חלק ניכר מבעלות הברית של רומא בדרום איטליה למחנה הקרתגי ורומא עצמה הייתה נתונה בסכנה ממשית.

הרומאים התאוששו, שיקמו את כוחם, גיבשו אסטרטגיה חדשה, טקטיקה אחרת, למדו מה גרם להם להיכשל, והיכן הם צריכים להשתפר כדי לנצח את קרתגו, ויצאו למלחמה בחניבעל. הרומאים הפעם הצליחו למחוק את צבאו של חניבעל בקרב זאמה, מה שהיא היום תוניסיה. יותר מ-50 אלף חיילים ועשרות ראשי מלחמה שהם בעצם הבהמות העצומות של אותה התקופה - פילים משוריינים - הובסו על ידי הצבא של הרומאים. לאחר ניצחונם המשמעותי רומא החלה את המסע למה שהיא הפכה להיות - האימפריה הגדולה בעולם.
בחודש אוגוסט פלשו הסקוטים לאנגליה, בקרב בשדה פלודן בשנת 1544 והצליחו לזעזע את הממלכה האנגלית עם תותחים כבדים שהובאו מהעיר הסקוטית אדינבורו. הסקוטים נעו וכבשו שטחים רבים שהיו תחת שליטתה של אנגליה, לאחר שחצו את נהר טוויד המפריד בין אנגליה לסקוטלנד, החל ממבצר Etal בסמוך לנהר ועד לניו-קאסל. האנגלים הבינו שהסקוטים עשויים לכבוש ערים נוספות אם לא ינקטו בשיטות לוחמה אחרות, ונאלצו לשנות את הטקטיקה ואת הדרך שבה הם יילחמו. הקרב שפתחו בו האנגלים הוביל למותו של המלך הסקוטי, ג’יימס החמישי. מי שפיקד על הכח האנגלי, הלורד אירל אוף שורי - Earl of surrey - גרם לתבוסת הסקוטים באמצעות טקטיקה חדשה שפיתתה אותם להגיע לאדמות ביצות טובעניות שלא היו מוכרות לסקוטים, ושם חיסלו את הכח הסקוטי. האנגלים שיקומו את כוחם וכבשו את השטחים בהמשך ואילצו את הסקוטים להתאחד תחת הממלכה הבריטית.

הבריטים עשו את מה שעושות ממלכות החפצות לשגשג. הן משקמות את כוחן הצבאי, מתכננות מחדש את אמצעי הלחימה והאסטרטגיה ופועלות בעוצמה להסיר את האיום מעליהן. אנגליה הצליחה להפוך לחזקה כל כך מול סקוטלנד, שבשנת 1707 נחתמו חוקי האיחוד בין אנגליה לסקוטלנד ולאחר מכן, התאחדו הן עם אירלנד ונוצרה בריטניה הגדולה. היעדרה של מלחמה פנימית איפשרה לבריטים לצאת מהאי הקטן והמרוחק ולכבוש את העולם.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בחצי האי גאליפולי, נלחמו באימפריה העות’מאנית הבריטים, הצרפתים והרוסים במטרה לנתק את העות’מאנים מהחיבור לים התיכון ולתעלת סואץ. בחודש אפריל 1915 הגיעו הלוחמים בראשות כח בריטי לחופי גאליפולי. קרוב לשמונה חודשים של לחימה ויותר מרבע מיליון הרוגים ופצועים בעיקר בריטים תחת פיקודו של וינסטון צ’רצ’יל, ששירת כשר הימייה הביאו את צ’רצ’יל למסקנה שהוא נכשל להוביל את הכח מול העות’מאנים. ההצלחה של העות’מאנים מהדהדת עד היום בטורקיה כהישג שנחשב לתחילת המסע לעצמאות טורקית, אבל, גם מפלה זו שהיתה חרפה צבאית חזקה עבור צ’רצ’יל לא גרמה לבריטים לוותר, והם הובילו את הניצחונות באזורים שונים מול האימפריה העות’מאנית במלחמת העולם הראשונה ולבסוף שלטו על כל המזרח התיכון כמעט.
בחודש פברואר 1942 הקרב על סינגפור בין היפנים לבריטים-אמריקאיים-הולנדים-אוסטרלים הסתיים במפלה עצומה לבריטים, עד כדי כך שראש ממשלת בריטניה, צ’רצ’יל, אמר שזוהי התבוסה הגדולה ביותר בהיסטוריה של בריטניה. היפנים כבשו את הבסיס החשוב ביותר של הבריטים במזרח הרחוק. קרוב ל-50 אלף חיילים בריטים נשבו באזור מלאזיה, ויותר מ-80 אלף חיילים בריטים והודים ואוסטרלים נלקחו בשבי בקרב על סינגפור. היפנים אחזו בסינגפור עד סוף מלחמת העולם השניה. אך, תבוסה זו לא הרפתה מהצבא הבריטי להילחם בזירות שונות ולנצח.

הדוגמאות ההיסטורית מוכיחות שעמים חווים תבוסות ומשברים צבאיים ומדיניים, והמלחמה היא כלי בארגז הכלים של כל מדינה. היעדרה של פרספקטיבה היסטורית מודרנית בחייה של האומה בישראל יכולה רק לשאוב עידוד מהעמים השונים החפצי חיים, שלא ויתרו ונלחמו ונאבקו על עצמאותם, למרות המפלות והכישלונות. הישראלים שהגיעו לחבלי ארץ שוממים, מוכי ביצות טובעניות ודלים במשאבי טבע הצליחו ליצור למרות הכל מדינה משגשגת מעוררת קנאה והשראה הניצבת כמגדלור של דמוקרטיה ליברלית מערבית, חדשנות ויצירתיות מהים התיכון ועד הקצה של הרחוק של המזרח הרחוק.
יתכן והמשבר הבטחוני הנוכחי עשוי לאפס את מדיניות הבטחון הישראלית שלא עודכנה מאז שעיצב אותה דוד בן גוריון. הנחות יסוד שהנחו את מערכת הבטחון הישראלית במשך שנים התרסקו לרסיסים בהתקפה של החמאס בתאריך ה-07.10.2023 שייזכר לדראון עולם כאירוע אסטרטגי ששינה את פני האומה. אך, לשם כך עלינו כישראלים לאתחל את הכוונת ולהגדיר עבורנו מה אנו רוצים? מענה לשאלה זו יסלול את הנתיב בו תצעד ישראל בשנים הבאות.
בפרספקטיבה של זמן והיסטוריה ובהשוואה לעמים עצומים וענקיים - ישראל היא מודל לחיקוי. תסתכלו סביבכם ותראו את ירדן או את לבנון או את סוריה או את מצרים או את עירק או את הודו או את סין או את פקיסטן או את בנגלדש או את כל המדינות כמעט ביבשת אפריקה. האם אחת המדינות מהוות מקור לחיקוי באימוץ טכנולוגיות וחדשנות בתחום החקלאות, התקשורת, אבטחת מידע, מערכות נשק ועוד?

ישראל ויפן ואוסטרליה אמנם רחוקות האחת מן השניה אך הן נחשבות למדינות מערביות מפני שהן חולקות עולם ערכים זהה של חירות ועידוד היוזמה הפרטית ותומכות בקידמה חברתית, כמו עולה חדש או מהגר יכול באמצעות הכלים שהוא רוכש לבסס לעצמו חיים משגשגים כמו בארה”ב, צרפת, גרמניה והמדינות הנורדיות. ישראל היא חלק מהמשפחה המשגשגת אליה תושבי העולם נושאים עיניים ומסכנים את נפשם להגר ולהתיישב ולהצליח. כמה תושבים יוצאים את הארץ לעבוד בפיליפינים כדי לתמוך בקשישי המדינה שם? כמה ישראלים חוצים את הים התיכון בסירות רעועות על מנת למצוא עבודה? להפך. ישראל מהווה אבן שואבת לתושבים באזור.
המפלות ההיסטוריות שחוו העמים השונים עשויות לספק הזדמנות לעתיד חדש באמצעות ביקורת בונה, למידה ושידוד המערכות והלך החשיבה. זה כבר קרה לנו כעם אחרי השואה הנוראית ואחרי מלחמת יום הכיפורים ואחרי האינתיפאדה השניה.
העם הנפלא הזה יצלח את התקופה כמו שהבריטים והאמריקאיים והרוסים וכל העמים חפצי החיים העמידו מולם - את אהבת המולדת והידיעה שכל חלופה אחרת משמעותה היא להיות בן עם נודד ללא מקום אליו בו אפשר לבטא את מה שנכתב במגילת העצמאות: “זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית…תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל“.
עם ישראל חי !

תודה על הקריאה ! אם אהבתם אתם מוזמנים ללחוץ לייק ולשתף לאחרים.